שימאה

שִׁימָּאָה, שִׁמָּ׳m. (שמם; cmp. אַשְׁמַאי) waste, ruined.Pl. שִׁימָּאֵי, שִׁמָּ׳. Men.33b פיתחי ש׳ ‘waste doors, expl. ib. דלית להו תקרה over which there is no ceiling (upper beam); (oth. opin.) דלית להו שקופי which have no posts; Erub.11a (ed. Sonc. שמ׳; Tosaf. to Kidd.32b שמ׳).